אמן הוא אדם שמתאמן

אמן הוא אדם שמתאמן. 

פעם כתבתי על זה שיר, אבל בעצם הכותרת מספיקה כשלעצמה.

לפני כמה ימים התאמנתי בכתיבה בציפורן כי היא הצטיירה לי ככלי מדליק, אבל כל העסק הזה עם הדיו התיש אותי די מהר. 

משהו שם אני לא עושה נכון, ואז, בשניה הראשונה נוצרת שלולית ואחרי שלוש אותיות העט מתחיל כבר להצטרד. 

ויתרתי ונתתי לנייר להתייבש, ותוך כדי כך גיליתי שיר קטן שכתבתי על כרטיס. 

שירים קצרים נוחים לעבודה ויזואלית כי לא צריך לכתוב הרבה. 

התחלתי שוב להתאמן, והפעם בלהעתיק אותו בכלים אחרים- רפידוגרף, מכחול, עפרון. 

לא הלך. בכל פעם אות אחרת יצאה על העוקם ולא הצלחתי לגבש איזה סגנון יציב. 

בסוף נזכרתי בתמונה שהראה דני קרמן בבלוג הנהדר שלו. היה שם פוסט על בן שאן, המאייר והגרפיקאי הגדול, ובאחת מהתמונות הופיע טקסט שנכתב ביד חופשית עם סרגל. 

עכשיו, כבר חזר לי הבטחון. החלטתי להעתיק הפעם את השיר ביד שמאל כי גם לה מגיע. 

התוצאה הפתיעה אותי מאד. כאילו יושב שם עוד בנאדם וכותב באמצעות היד שלי. יאללה, חתכתי גם את זה. 

שברתי את הראש לגבי הרקע כי מדובר בנייר לבן עם כתמים כתומים וכחולים. 

כל צבע אחיד שניסיתי עבד בשביל אחד מהצבעים אבל לא עם כולם. 

בסוף התערממתי עליו והכנתי רקע מגוון וגם זה היה תהליך.

בגרסה השלישית חזרתי לסרגל וליד ימין בעט עבה יותר.
מעניין לעבוד עם פיסות נייר שנחתכו ממשהו, כלומר, שאין להן צורת מלבן מסודר. 

כל צורה גוררת התייחסות ופרשנות שונה, כי האנרגיה זזה בה אחרת. 

הנייר, מסתבר, הוא מיכל.

נשארה עוד פיסה אחת אחרונה מהדף הצבוע לחיתוך ביום אחר. כבר לא נשארו לי עיניים.

היה מעניין להשאר באותו נושא ובאותה טכניקה כמה פעמים, לראות איך הם באים לידי ביטוי בפיסות הנייר השונות.

כיף למצוא נושא שניתן לעבוד איתו הרבה פעמים, עד כדי סדרה שלמה.
וכיף להרגיש איך החובה ליצור משהו יפה ומושלם הולכת לה להתכרבל על איזו כרית בפינה, במקום להעיק עלי בזמן שאני משחקת.
רוצים עוד כיף? אז גם כיף לכתוב משהו שהיה מסקרן אותי לקרוא. 

וגם כיף לחזור ולהחשף ליצירות של אחרים כלומדת. זה ערוץ שהיה חסום אצלי די הרבה זמן. 

הבלוג של דני הוא מקום טוב להתחיל בו.

חן חן על העניין ויאללה ביי!