הכל התחיל עם זה שלא ידעתי מה יעלה על הנייר אבל הכנתי הכל.
הסכמתי להשתמש אפילו בנייר ההוא, החד-פעמי, האיכותי עד אינסוף שנועד אך ורק ליצירות מופת בצבעי מים.
זה היה העניין.
ויתרתי על קדושת החומר לטובת קדושת הרגע.
ואז הרגע התגלה לי במלואו.
הגיעו המלים "את קדושת-הרגע אי-אפשר להפר: אני יוצרת."
זה היה העניין.
ויתרתי על קדושת החומר לטובת קדושת הרגע.
ואז הרגע התגלה לי במלואו.
הגיעו המלים "את קדושת-הרגע אי-אפשר להפר: אני יוצרת."
 |
| זה הראשון |
למחרת קראתי שבעצם מה שהתגלה לי באקראי הוא פרקטיקת זן שגורה: לכתוב מלה או מלים שוב ושוב וכך להפוך להן או לשהות במרחב שהן יוצרות.
 |
| זה אותו אחד לאחר הצביעה. בלתי-הפיך אבל זה חלק מהענין. |
 |
| רטוב על רטוב בדף מאד מפזר. |
 |
| יש אותיות שיוצאות יפה ויש כאלה שפחות. אפשר ממש לראות איפה נפל הריכוז (נגיד שורה 2) ואיפה הוא ערני (שורה 1, 4). יש גם הבדל אם כותבים לפני או אחרי צביעת הדף. פה זה היה אחרי. |
וגיליתי עוד ענין: יש פה קלילות ורצינות בו זמנית.
לנסות ולנסות שוב, ללא קשר לתוצאה ועם קשר לתוצאה- הן למה שהצטייר על הנייר, הן למה שאני חשה בגוף ובנפש במהלך הכתיבה ובסיומה.
לא הולך? נחזור לצביעת רקעים. הבשילו הרקעים? נכתוב עליהם משהו.
 |
| הכתב הקטן נכתב הפוך. |
 |
| נכתב הפוך. נכון שזה מקסים? כמו כתב של ילדה. |
זה נותן לאותיות אופי שונה מאד ונותן הבנה שונה של צורת האות, ושל מסע היד בתוכה.
וזה פשוט משעשע.
26.9.2018